שווי שוק (Market Cap): מה זה ואיך מחשבים אותו

מה זה שווי שוק? שווי שוק (market cap, קיצור של market capitalization) הוא מחיר מניה אחת כפול מספר המניות של החברה. חברה עם 200 מיליון מניות שנסחרות ב-30 דולר שווה בבורסה 6 מיליארד דולר.

כך מגדיר את המונח גם אתר ההדרכה של רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC): מחיר השוק הנוכחי של מניה אחת, כפול מספר המניות שבמחזור. בעזרת המספר הזה משווים גודל בין חברות, מחלקים אותן ל״לארג׳ קאפ״ ול״סמול קאפ״, ובגרסה מותאמת שלו גם קובעים את המשקל של כל חברה במדדים הגדולים, כמו S&P 500 ונאסד״ק 100. מה זו מניה בכלל, ומה מקבל מי שמחזיק אותה, מוסבר במדריך מה זה מניה.

איך מחשבים שווי שוק: הנוסחה ודוגמה

החישוב עצמו פשוט. ניקח חברה מומצאת, ״אומגה״:

המחיר זז כל הזמן במהלך המסחר, ושווי השוק זז איתו. אם מניית אומגה עולה ל-33 דולר, שווי השוק עולה ל-6.6 מיליארד דולר, בלי ששום דבר השתנה בחברה עצמה. מספר המניות משתנה לאט יותר: הוא יורד כשהחברה קונה מניות בחזרה, ועולה כשהיא מנפיקה מניות חדשות, למשל לעובדים.

מחיר מניה גבוה לא אומר חברה גדולה

מחיר המניה לבדו לא מגלה כמה החברה שווה, כי הוא תלוי במספר המניות. שתי חברות מומצאות:

• חברה א׳: מניה ב-500 דולר, 10 מיליון מניות. שווי שוק: 5 מיליארד דולר.
• חברה ב׳: מניה ב-20 דולר, מיליארד מניות. שווי שוק: 20 מיליארד דולר.

המניה ה״זולה״ שייכת לחברה שגדולה פי ארבעה. מאותה סיבה, פיצול מניות לא משנה את שווי השוק: אחרי ספליט של 2 ל-1 יהיו לאומגה 400 מיליון מניות במחיר של 15 דולר, ושווי השוק יישאר 6 מיליארד דולר.

חברה עם כמה סדרות מניות

לחלק מהחברות יש יותר מסדרת מניות אחת, ואז שווי השוק של החברה כולה כולל את כל הסדרות. אצל אלפבית, למשל, יש שלוש. לפי עמוד השער של הדוח השנתי לשנת 2025, נכון ל-28.1.2026 היו במחזור 5,822 מיליון מניות מסדרה A, 837 מיליון מסדרה B ו-5,438 מיליון מסדרה C. סדרה A נסחרת בסימול GOOGL, סדרה C בסימול GOOG, וסדרה B, לפי החברה, לא רשומה למסחר ולא נסחרת. מי שמכפיל את המחיר של סימול אחד במספר המניות של סדרה אחת מקבל רק חלק מהחברה. ההבדלים בין הסדרות מוסברים במדריך למניית גוגל.

גם ספקי המדדים מבחינים בזה. לפי מתודולוגיית נאסד״ק 100, כשמדרגים את החברות לפי גודל, נספר שווי השוק המלא, כולל מניות שלא רשומות למסחר. כשמחשבים את המשקל במדד, נספרות רק הסדרות הרשומות. FTSE Russell, שמחשבת את מדדי ראסל, מחברת לצורך הדירוג את כל הסדרות, כולל הלא רשומות, ומכפילה את סך המניות במחיר של הסדרה הנסחרת העיקרית.

איפה מוצאים את מספר המניות: עמוד השער של 10-K ו-10-Q

חברות ציבוריות אמריקאיות מגישות ל-SEC דוח שנתי (10-K) ודוחות רבעוניים (10-Q), ואפשר לקרוא אותם בחינם במאגר EDGAR. בעמוד השער של שני הטפסים יש שורה שה-SEC מחייבת: מספר המניות שבמחזור מכל סדרה של מניות רגילות, ״נכון לתאריך המעשי האחרון״ (as of the latest practicable date). כך היא נראית בדוח השנתי של מיקרוסופט לשנה הפיסקלית שהסתיימה ב-30.6.2026:

חברות זרות שמגישות דוח שנתי בטופס 20-F במקום 10-K מציינות בעמוד השער את מספר המניות נכון לסוף התקופה שהדוח מכסה. במקרה כזה המספר ישן יותר, ולכן כדאי לבדוק גם דיווחים מאוחרים יותר של החברה.

1. מוצאים את הדוח האחרון. ב-EDGAR, לפי שם החברה או הסימול: ה-10-Q או ה-10-K העדכני ביותר.
2. קוראים את עמוד השער. אחרי שורות הסימון מופיע מספר המניות שבמחזור מכל סדרה, עם תאריך.
3. מכפילים במחיר. את מספר המניות של כל סדרה נסחרת במחיר שלה, ומחברים. לסדרה שלא נסחרת אין מחיר משלה. ראסל, למשל, מכפילה אותה במחיר של הסדרה הנסחרת העיקרית.
4. זוכרים את התאריך. המחיר עדכני, אבל מספר המניות נכון לתאריך שבדוח. אם החברה קנתה או הנפיקה מניות מאז, החישוב מקורב.

שלושה מספרי מניות באותו דוח

באותו דוח של מיקרוסופט מופיעים עוד שני מספרי מניות, וכל אחד מהם משמש למשהו אחר:

לחישוב שווי שוק לוקחים את המספר העדכני ביותר, מעמוד השער של הדוח האחרון. איך קוראים את שאר הדוח, מהכנסות ועד תחזית, מוסבר במדריך לקריאת דוח רבעוני.

המספר שקל להתבלבל בו: השווי שבידי מי שאינם צדדים קשורים

בעמוד השער של ה-10-K יש עוד מספר בדולרים: השווי הכולל של המניות שבידי מי שאינם ״צדדים קשורים״ (non-affiliates). לפי הוראות הטופס, הוא מחושב לפי המחיר ביום העסקים האחרון של הרבעון השני בשנה הפיסקלית, כלומר כמה חודשים לפני ההגשה. זה לא שווי השוק העדכני, וגם לא השווי של כל המניות. אלפבית, למשל, לא כללה בו מניות של נושאי משרה בכירים, דירקטורים ובעלי מניות שמחזיקים 10% או יותר או שולטים בחברה. על ההפרדה הזאת, בין הציבור לבעלי העניין, בנוי הפרק הבא.

שווי שוק מותאם לסחירות: מניות במחזור מול מניות צפות

לא כל המניות שבמחזור זמינות באמת לקנייה בבורסה. החזקה של מייסד, של ממשלה או של חברה אחרת נחשבת אצל ספקי המדדים לאסטרטגית. לכן הם מבחינים בין כל המניות שבמחזור לבין המניות הצפות (free float), ומחשבים שווי שוק מותאם לסחירות (float-adjusted market cap).

לפי MSCI, הצף הוא החלק מהמניות שבמחזור שנחשב זמין לקנייה בשוק המניות הציבורי בידי משקיעים בינלאומיים: כל המניות, פחות ההחזקות שמסווגות כאסטרטגיות. FTSE Russell מפרטת במסמך הכללים שלה (אוקטובר 2026) אילו החזקות מוציאים מהצף:

• מוציאים תמיד, בכל גודל: החזקות של חברות אחרות ושל תוכניות מניות לעובדים, של ממשלות ורשויות, של קרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי ושל קרנות ומוסדות הקדש. כך גם מניות באוצר, כלומר מניות שהחברה עצמה מחזיקה. בחוק החברות הישראלי הן נקראות ״מניות רדומות״: מניה שהחברה רכשה ולא ביטלה לא מקנה זכויות כל עוד היא בידי החברה. מוציאים גם החזקות של כל אדם פרטי שמופיע בדוחות החברה, כולל נושאי משרה ודירקטורים.
• מוציאים מעל סף: קרן עושר ריבונית מ-10%, ומשקיע מוסדי, כמו קרן נאמנות, קרן פנסיה או חברת ביטוח, מ-30%.
• מוציאים בזמן הנעילה: מניות בתקופת נעילה (lock-up), למשל אחרי הנפקה ראשונית. כשהנעילה נגמרת, הן נוספות לצף בעדכון הרבעוני הבא.

הדוגמה של אומגה

נחזור לאומגה, עם 200 מיליון מניות ב-30 דולר. נניח שהמייסד מחזיק 50 מיליון מניות וחברה אחרת מחזיקה 30 מיליון:

במדד שמשוקלל לפי שווי שוק מותאם לסחירות, אומגה תיספר כחברה של 3.6 מיליארד דולר ולא של 6. ב-MSCI שיעור הצף הופך ל״מקדם הכללה״ (Foreign Inclusion Factor), שמעוגל ל-2.5% הקרובים כשהצף גבוה מ-25%. אצל אומגה המקדם הוא 60%, ושווי השוק המלא כפול 60% נותן את אותם 3.6 מיליארד.

כל מדד סופר קצת אחרת

• S&P 500: לפי State Street, מנהלת הקרן SPY, המדד משוקלל לפי שווי שוק מותאם לסחירות.
• מדדי ראסל: לפי FTSE Russell, החברות מדורגות לפי שווי השוק המלא כדי לקבוע לאיזה מדד הן נכנסות, והמשקל נקבע לפי שווי השוק המותאם לסחירות.
• נאסד״ק 100: המשקל נקבע לפי שווי שוק ״מתוקן״ (Modified Market Capitalization). בחברה עם צף נמוך, מספר המניות שנספר מוגבל לפי שלושה ממספר המניות הצפות: חברה עם 100 מיליון מניות, שרק 10 מיליון מהן צפות, תיספר כאילו יש לה 30 מיליון מניות. הכללים המלאים במדריך לנאסד״ק 100.
• נאסד״ק קומפוזיט: המשקל נקבע לפי המחיר ולפי כל המניות שבמחזור (TSO) של כל נייר, בלי התאמה לצף, ומספר המניות מתעדכן כל יום.

לכן לאותה חברה יכול להיות משקל שונה בכל מדד.

מניות לארג׳ קאפ, מיד קאפ וסמול קאפ: מי קובע את הגבולות

״לארג׳ קאפ״ (large cap) הן מניות של חברות גדולות, ״מיד קאפ״ של בינוניות ו״סמול קאפ״ של קטנות. אין סף אחד מוסכם בדולרים: כל ספק מדדים קובע את הגבולות בשיטה שלו, והם זזים עם השוק. לפי State Street, למשל, S&P 500 מודד את מגזר הלארג׳ קאפ בשוק המניות האמריקאי, ואת תנאי הכניסה אליו, כולל סף הגודל, פירטנו במדריך ל-S&P 500. כך מגדירים את הקטגוריות ארבעה מקורות אחרים:

שתי מסקנות. ראשית, בשיטה יחסית כמו של MSCI או של ראסל, חברה יכולה לעבור קטגוריה רק כי השוק סביבה עלה או ירד. שנית, הגבולות שונים בין הספקים, ולכן קרן ״מיד קאפ״ של מנפיק אחד יכולה להחזיק חברות שאצל ספק אחר נחשבות לארג׳ קאפ. מה שקובע הוא המדד שהקרן עוקבת אחריו, ואותו בודקים בדף הקרן.

הגודל קשור גם לתנודתיות. לפי FINRA, לארג׳ קאפ נוטות להיות פחות פגיעות לתנודות השוק ממיד קאפ, ומיד קאפ פחות מסמול קאפ. לחברות גדולות יש בדרך כלל עתודות גדולות יותר לספוג הפסדים, ולקטנות עשוי להיות פוטנציאל לצמיחה מהירה יותר בתקופות גאות. אלה נטיות, לא כלל.

שווי שוק בבורסה בתל אביב: ת״א-35 ושווי החזקות הציבור

גם בבורסה בתל אביב שווי השוק קובע מי נכנס למדד, והמשקל נקבע לפי גרסה מותאמת שלו. לפי אתר הבורסה, מדד ת״א-35 כולל את 35 המניות עם שווי השוק הגבוה ביותר שעומדות בתנאי הסף של המדד. ההרכב מתעדכן פעמיים בשנה, בתום המסחר ביום חמישי הראשון של מאי ושל נובמבר. מניה מבחוץ נכנסת אם דורגה בין 30 הגדולות, ומניה שכבר במדד יוצאת רק אם ירדה מתחת למקום 40, מרווח שדומה לזה של ראסל.

המשקל במדד נקבע לפי ״שווי החזקות הציבור״, שדומה לשווי המותאם לסחירות, עם עוד שתי התאמות. לפי הבורסה, הוא מכפלה של חמישה פרמטרים:

• שער הבסיס של המניה: הפרמטר היחיד שמשתנה כל יום מסחר.
• מספר המניות למדד (ממ״מ): ההון הרשום למסחר, שמקובע אחת לרבעון.
• שיעור החזקות הציבור: החלק מהמניות שבידי הציבור, מעוגל לאחוז השלם הקרוב, וזז בעד 5% בכל עדכון רבעוני.
• מדרגת נזילות: מקדם בין 1 ל-0.1, לפי המחזור היומי ומהירות המחזור של המניה בחצי השנה שלפני העדכון. מניה שנסחרת מעט מקבלת משקל נמוך יותר.
• פקטור מגבלת משקל: מקטין מניה שעוברת את תקרת המדד. בת״א-35 התקרה היא 7%.

הפרמטרים הקבועים מתעדכנים בתום המסחר ביום חמישי הראשון של פברואר, מאי, אוגוסט ונובמבר, ולכן משקל של מניה גדולה יכול לעבור את התקרה בין עדכון לעדכון. מתי נסחרים בתל אביב מוסבר במדריך שעות המסחר בבורסה בתל אביב.

שווי שוק מול שווי פירמה (EV)

שווי השוק מודד רק את המניות. כדי להבין כמה ״עולה״ העסק כולו, יש שווי פירמה (Enterprise Value, EV), שמביא בחשבון גם את החוב ואת המזומן. לפי CFA Institute, זה השווי של החברה כולה: שווי השוק של החוב, של המניות הרגילות ושל מניות הבכורה, פחות המזומן וההשקעות.

שווי השוק זהה, אבל מי שקונה את כל אומגה מקבל איתה חוב של 2 מיליארד דולר, ומי שקונה את כל סיגמא מקבל איתה 1.5 מיליארד דולר במזומן. לכן, לפי CFA Institute, מכפיל כמו EV/EBITDA עשוי להתאים יותר ממכפיל הרווח (P/E) להשוואה בין חברות עם רמות חוב שונות. המכפיל הזה, עם דוגמה במספרים, מוסבר במדריך מכפיל הרווח.

למה מדד משוקלל לפי שווי שוק מרוכז בחברות הגדולות

במדד שמשוקלל לפי שווי שוק, המשקל של כל חברה הוא שווי השוק שלה חלקי שווי השוק של כל החברות במדד. מדד מומצא של חמש חברות:

שני דברים קורים כאן. ראשית, החברה הגדולה מקבלת משקל גדול פי עשרה מהקטנה, וכך גם במדד של 500 חברות: תנועה של חברה גדולה מזיזה את המדד הרבה יותר מתנועה של חברה קטנה. שנית, כשהגדולה עולה יותר מהאחרות, שווי השוק שלה עולה מ-400 ל-600 מיליארד, סך המדד מגיע ל-1,000 מיליארד, והמשקל שלה גדל מעצמו ל-60%. המדד ״רוכב״ על החברות שעלו, וזה עובד גם בכיוון ההפוך: כשהן יורדות, הן מושכות את כל המדד איתן.

במניות האמריקאיות ההתפלגות הזאת חדה. לפי נתוני State Street, נכון ל-26.10.2026, שווי השוק הממוצע של חברה ב-S&P 500 היה יותר מפי שלושה מהחציוני: מעט חברות גדולות מאוד מושכות את הממוצע למעלה. כמה מהמדד נמצא בעשר המניות הגדולות, ואיך זה נראה מול נאסד״ק 100, מופיע בהשוואה בין S&P 500 לנאסד״ק 100.

יש מדדים שמגבילים את הריכוז בתקרות. בנאסד״ק 100, למשל, לפי המתודולוגיה, אם בעדכון השנתי חמשת הניירות הגדולים מגיעים יחד ל-40% או יותר, המשקל המשותף שלהם מוקטן ל-38.5%. דרך אחרת היא שקלול שווה, שבו כל חברה מקבלת אותו משקל. איך שתי השיטות יוצרות תמהיל שונה לגמרי באותו ענף, רואים במדריך לתעודות סל שבבים.

שווי שוק מול ״כמה החברה שווה״ ומול ההון בספרים

שווי השוק הוא המחיר שהשוק נותן למניות ברגע מסוים, לפי העסקאות בין קונים למוכרים. זו לא הערכת שווי מקצועית, וגם לא הכסף שיש לחברה בקופה. המזומן הוא שורה נפרדת, כמו שראינו בשווי הפירמה.

המספר החשבונאי שאפשר להשוות אליו הוא ההון העצמי במאזן, שנקרא גם ״ערך בספרים״ (book value). לפי CFA Institute, הערך בספרים למניה הוא ההון העצמי של בעלי המניות הרגילות חלקי מספר המניות שבמחזור, והוא אמור לייצג את ההשקעה של בעלי המניות בחברה. אבל אינפלציה, שינויים טכנולוגיים ועיוותים חשבונאיים עלולים לפגוע ביכולת שלו לעשות את זה.

היחס בין השניים הוא מכפיל ההון (P/B). אם ההון העצמי של אומגה במאזן הוא 2 מיליארד דולר ושווי השוק שלה 6 מיליארד, המכפיל הוא 3: המשקיעים משלמים 3 דולר על כל דולר הון בספרים. לפי CFA Institute, הגורמים שקובעים את מכפיל ההון הם התשואה על ההון (ROE) והתשואה שהמשקיעים דורשים. ככל שהחברה מרוויחה יותר על כל דולר הון, המכפיל המוצדק גבוה יותר.

שווי השוק לבדו גם לא אומר אם מניה ״יקרה״ או ״זולה״. חברה של 6 מיליארד דולר שמרוויחה 600 מיליון דולר בשנה נסחרת במכפיל רווח 10, וחברה באותו שווי שמרוויחה 100 מיליון דולר נסחרת במכפיל 60. כדי להשוות את שווי השוק לרווח, להכנסות או להון, משתמשים במכפילים, שמוסברים במדריך מכפיל הרווח שהוזכר למעלה. עוד מונחים כאלה ריכזנו במילון המונחים בהשקעות.

שאלות נפוצות על שווי שוק